וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה. לְמָחֳרַת יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּשֶׁיָּרַד מִן הָהָר (סדר עולם, ו). וְהוּא לְשׁוֹן הִפְעִיל, שֶׁאֵינוֹ אוֹסֵף אֲנָשִׁים בַּיָּדַיִם, אֶלָּא הֵן נֶאֱסָפִין עַל פִּי דִּבּוּרוֹ; וְתַרְגּוּמוֹ "וְאַכְנֵישׁ"[1].

שֵׁשֶׁת יָמִים. הִקְדִּים לָהֶם אַזְהָרַת שַׁבָּת לְצִוּוּי מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ דוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת (מכילתא).

לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ. יֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים: הַבְעָרָה לְלָאו יָצָאת, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: לְחַלֵּק יָצָאת (שבת ע' ע"א).

זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה'. לִי לֵאמֹר לָכֶם.

נְדִיב לִבּוֹ. עַל שֵׁם שֶׁלִּבּוֹ נוֹדְבוֹ, קָרוּי נְדִיב לֵב. כְּבָר פֵּרַשְׁתִּי נִדְבַת הַמִּשְׁכָּן וּמְלַאכְתּוֹ בִּמְקוֹם צַוָּאָתָם.

אֶת הַמִּשְׁכָּן. יְרִיעוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת הַנִּרְאוֹת בְּתוֹכוֹ קְרוּיִים מִשְׁכָּן.

אֶת אָהֳלוֹ. הִיא אֹהֶל יְרִיעוֹת עִזִּים הֶעָשׂוּי לְגַג.

וְאֶת מִכְסֵהוּ. מִכְסֵה עוֹרוֹת אֵילִים וְהַתְּחָשִׁים.

וְאֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ. פָּרֹכֶת הַמְּחִיצָה. כָּל דָּבָר הַמֵּגֵן, בֵּין מִלְמַעְלָה בֵּין מִכְּנֶגֶד, קָרוּי מָסָךְ וּסְכָךְ; וְכֵן: "שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ" (איוב א,י), "הִנְנִי שָׂךְ אֶת דַּרְכֵּךְ" (הושע ב,ח).

לֶחֶם הַפָּנִים. כְּבָר פֵּרַשְׁתִּי (שמות כה,כט), עַל שֵׁם שֶׁהָיוּ לוֹ פָּנִים לְכָאן וּלְכָאן, שֶׁהוּא עָשׂוּי כְּמִין תֵּבָה פְּרוּצָה.

וְאֶת כֵּלֶיהָ. מֶלְקַחַיִם וּמַחְתּוֹת.

נֵרוֹתֶיהָ. לוצי"ש [loces = מנורות[2]] בְּלַעַ"ז, בָּזִיכִים שֶׁהַשֶּׁמֶן וְהַפְּתִילוֹת נְתוּנִין בָּהֶן.

וְאֵת שֶׁמֶן הַמָּאוֹר. אַף הוּא צָרִיךְ חַכְמֵי לֵב, שֶׁהוּא מְשֻׁנֶּה מִשְּׁאָר שְׁמָנִים, כְּמוֹ שֶׁמְּפוֹרָשׁ בִּמְנָחוֹת (דף פ"ו ע"א): מְגַרְגְּרוֹ בְּרֹאשׁ הַזַּיִת; וְהוּא כָּתִית וָזָךְ.

מָסַךְ הַפֶּתַח. וִילוֹן שֶׁלִּפְנֵי הַמִּזְרָח, שֶׁלֹּא הָיוּ שָׁם קְרָשִׁים וְלֹא יְרִיעוֹת.

אֶת עַמֻּדָיו וְאֶת אֲדָנֶיהָ. הֲרֵי חָצֵר קָרוּי כָּאן לְשׁוֹן זָכָר וּלְשׁוֹן נְקֵבָה; וְכֵן דְּבָרִים הַרְבֵּה.

וְאֵת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר. וִילוֹן פָּרוּשׂ לְצַד הַמִּזְרָח, עֶשְׂרִים אַמָּה אֶמְצָעִיּוֹת שֶׁל רֹחַב הֶחָצֵר, שֶׁהָיָה חֲמִשִּׁים רֹחַב. וּסְתוּמִין הֵימֶנּוּ לְצַד צָפוֹן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, וְכֵן לַדָּרוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה קְלָעִים לַכָּתֵף" (שמות כז,יד).

יִתְדוֹת. לִתְקֹעַ וְלִקְשֹׁר בָּהֶם סוֹפֵי הַיְרִיעוֹת בָּאָרֶץ, שֶׁלֹּא יָנוּעוּ בָּרוּחַ.

מֵיתְרֵיהֶם. חֲבָלִים לִקְשֹׁר.

בִּגְדֵי הַשְּׂרָד. לְכַסּוֹת הָאָרוֹן וְהַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנוֹרָה וְהַמִּזְבְּחוֹת בִּשְׁעַת סִלּוּק מַסָּעוֹת.

עַל הַנָּשִׁים. עִם הַנָּשִׁים וּסְמוּכִין אֲלֵיהֶם.

חָח. הוּא תַּכְשִׁיט שֶׁל זָהָב עָגֹל, נָתוּן עַל הַזְּרוֹעַ; וְהוּא הַצָּמִיד.

וְכוּמָז. כְּלִי זָהָב הוּא, נָתוּן כְּנֶגֶד אוֹתוֹ מָקוֹם לָאִשָּׁה. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ שֵׁם "כּוּמָז", כָּאן מְקוֹם זִמָּה (שבת ס"ד ע"א).

וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ. תְּכֵלֶת אוֹ אַרְגָּמָן אוֹ תּוֹלַעַת שָׁנִי אוֹ עוֹרוֹת אֵילִים אוֹ תְּחָשִׁים, כֻּלָּם הֵבִיאוּ.

טָווּ אֶת הָעִזִּים. הִיא הָיְתָה אֻמָּנוּת יְתֵרָה, שֶׁמֵּעַל גַּבֵּי הָעִזִּים הָיוּ טוֹוִין אוֹתָם (שבת ע"ד ע"ב).

וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ. אָמַר רַבִּי נָתָן: מַה רָאוּ נְשִׂיאִים לְהִתְנַדֵּב בַּחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בַּתְּחִלָּה, וּבִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן לֹא הִתְנַדְּבוּ בַּתְּחִלָּה? אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ נְשִׂיאִים: יִתְנַדְּבוּ צִבּוּר מַה שֶּׁמִּתְנַדְּבִים, וּמַה שֶּׁמְּחַסְּרִים – אָנוּ מַשְׁלִימִין אוֹתוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִשְׁלִימוּ צִבּוּר אֶת הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַּיָּם" (שמות לו,ז), אָמְרוּ נְשִׂיאִים: מָה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת? "הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם" וְגוֹמֵר. לְכָךְ הִתְנַדְּבוּ בַּחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ תְּחִלָּה (ספרי נשא ז,ג). וּלְפִי שֶׁנִּתְעַצְּלוּ מִתְּחִלָּה, נֶחְסְרָה אוֹת מִשְּׁמָם: "וְהַנְּשִׂאִם" כְּתִיב (במדבר רבה יב,טז).