כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה. בְּמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת הַכָּתוּב מְדַבֵּר (ספרי ריא); שֶׁבְּמִלְחֶמֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵין לוֹמַר וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ, שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר "לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה" (לעיל כ,טז).

וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. לְרַבּוֹת כְּנַעֲנִים שֶׁבְּתוֹכָהּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן מִשֶּׁבַע אֻמּוֹת (שם).

אֵשֶׁת. אֲפִלּוּ אֵשֶׁת אִישׁ (ספרי ריא; קידושין כ"א ע"ב).

וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה. לֹא דִּבְּרָה תּוֹרָה אֶלָּא כְּנֶגֶד יֵצֶר הָרַע (קידושין שם), שֶׁאִם אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַתִּירָהּ, יִשָּׂאֶנָּה בְּאִסּוּר; אֲבָל אִם נְשָׂאָהּ, סוֹפוֹ לִהְיוֹת שׂוֹנְאָהּ (ספרי ריד), שֶׁנֶּאֱמַר אַחֲרָיו: "כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ" וְגוֹמֵר (להלן פסוק טו), וְסוֹפוֹ לְהוֹלִיד מִמֶּנָּהּ "בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה" (להלן פסוק יח). לְכָךְ נִסְמְכוּ פָּרָשִׁיּוֹת הַלָּלוּ (מדרש תנחומא כי תצא א).

וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ. תְּגַדְּלֵם, כְּדֵי שֶׁתִּתְנַוֵּל (ספרי ריב; יבמות מ"ח ע"א).

וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ. לְפִי שֶׁהֵם נָאִים, שֶׁגּוֹיִם – בְּנוֹתֵיהֶם מִתְקַשְּׁטוֹת בַּמִּלְחָמָה, בִּשְׁבִיל לְהַזְנוֹת אֲחֵרִים עִמָּהֶם (ספרי ריג).

וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ. בַּבַּיִת שֶׁמִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ: נִכְנָס וְנִתְקָל בָּהּ, יוֹצֵא וְנִתְקָל בָּהּ; רוֹאֶה בִּבְכִיָּתָהּ, רוֹאֶה בְּנִוּוּלָהּ, כְּדֵי שֶׁתִּתְגַּנֶּה עָלָיו (שם).

וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ. כָּל כָּךְ לָמָּה? כְּדֵי שֶׁתְּהֵא בַּת יִשְׂרָאֵל שְׂמֵחָה וְזוֹ עֲצֵבָה; בַּת יִשְׂרָאֵל מִתְקַשֶּׁטֶת וְזוֹ מִתְנַוֶּלֶת (שם).

וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ. הַכָּתוּב מְבַשֶּׂרְךָ שֶׁסּוֹפְךָ לִשְׂנֹאתָהּ (ספרי ריד).

לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ. לֹא תִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ (שם). בִּלְשׁוֹן פַּרְסִי קוֹרִין לְעַבְדוּת וְשִׁמּוּשׁ – עֲמַארָא. מִיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן לָמַדְתִּי כֵּן.

פִּי שְׁנַיִם. כְּנֶגֶד שְׁנֵי אַחִים (ספרי ריז).

בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ. מִכָּאן שֶׁאֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בָּרָאוּי לָבֹא לְאַחַר מִיתַת הָאָב, כִּבְמֻחְזָק (שם; בכורות נ"ב ע"א).

סוֹרֵר. סָר מִן הַדֶּרֶךְ.

וּמוֹרֶה. מְסָרֵב בְּדִבְרֵי אָבִיו, לְשׁוֹן "מַמְרִים" (דברים ט,ז).

וְיִסְּרוּ אוֹתוֹ. מַתְרִין בּוֹ בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה וּמַלְקִין אוֹתוֹ (סנהדרין ע"א ע"א). בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁיִּגְנֹב וְיֹאכַל תַּרְטֵימַר בָּשָׂר וְיִשְׁתֶּה חֲצִי לֹג יַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: "זוֹלֵל וְסוֹבֵא" (להלן פסוק כ), וְנֶאֱמַר: "אַל תְּהִי בְּסוֹבְאֵי יָיִן בְּזוֹלְלֵי בָשָׂר לָמוֹ" (משלי כג,כ; ספרי ריט; סנהדרין שם). וּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה נֶהֱרָג עַל שֵׁם סוֹפוֹ: הִגִּיעָה תּוֹרָה לְסוֹף דַּעְתּוֹ, סוֹף שֶׁמְּכַלֶּה מָמוֹן אָבִיו, וּמְבַקֵּשׁ לִמּוּדוֹ וְאֵינוֹ מוֹצֵא, וְעוֹמֵד בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים וּמְלַסְטֵם הַבְּרִיּוֹת. אָמְרָה תּוֹרָה: יָמוּת זַכַּאי וְאַל יָמוּת חַיָּב (ספרי רכ; סנהדרין ע"ב ע"ב).

וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ. מִכָּאן שֶׁצָּרִיךְ הַכְרָזָה בְּבֵית דִּין: פְּלוֹנִי נִסְקָל עַל שֶׁהָיָה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה (סנהדרין פ"ט ע"א).