וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן. אִם הַמִּצְווֹת קַלּוֹת, שֶׁאָדָם דָּשׁ בַּעֲקֵבָיו, תִּשְׁמְעוּן (מדרש תנחומא עקב א).
וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְגוֹמֵר. יִשְׁמֹר לְךָ הַבְטָחָתוֹ.
וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן. אִם הַמִּצְווֹת קַלּוֹת, שֶׁאָדָם דָּשׁ בַּעֲקֵבָיו, תִּשְׁמְעוּן (מדרש תנחומא עקב א).
וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְגוֹמֵר. יִשְׁמֹר לְךָ הַבְטָחָתוֹ.
שְׁגַר אֲלָפֶיךָ. וְלָדֵי בְּקָרְךָ שֶׁהַנְּקֵבָה מְשַׁגֶּרֶת מִמֵּעֶיהָ.
וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ. מְנַחֵם פֵּרֵשׁ "אַבִּירֵי בָשָׁן" (תהלים כב,יג), מִבְחַר הַצֹּאן, כְּמוֹ "בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם" (בראשית יד,ה), לְשׁוֹן חֹזֶק. וְאוֹנְקְלוֹס תִּרְגֵּם "וְעֶדְרֵי עָנָךְ" [וְעֶדְרֵי צֹאנְךָ]. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָם עַשְׁתָּרוֹת? שֶׁמַּעֲשִׁירוֹת אֶת בַּעֲלֵיהֶן (חולין פ"ד ע"ב).
עָקָר. שֶׁאֵינוֹ מוֹלִיד.
כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ. עַל כָּרְחֲךָ לְשׁוֹן "דִּילְמָא" הוּא: שֶׁמָּא תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ, מִפְּנֵי שֶׁהֵם רַבִּים לֹא אוּכַל לְהוֹרִישָׁם; אַל תֹּאמַר כֵּן, לֹא תִירָא מֵהֶם. וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרְשׁוֹ בְּאֶחָד מִשְּׁאָר לְשׁוֹנוֹת שֶׁל "כִּי" שֶׁיִּפּוֹל עָלָיו שׁוּב לֹא תִירָא מֵהֶם.
הַמַּסֹּת. נִסְיוֹנוֹת.
וְהָאֹתֹת. כְּגוֹן: "וַיְהִי לְנָחָשׁ" (שמות ד,ג); "וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת" (שם,ט) .
וְהַמֹּפְתִים. הַמַּכּוֹת הַמֻּפְלָאוֹת.
וְהַיָּד הַחֲזָקָה. זֶה הַדֶּבֶר (ספרי שלח קטו) .
וְהַזְּרֹעַ הַנְּטוּיָה. זוֹ הַחֶרֶב (שם) שֶׁל מַכַּת בְּכוֹרוֹת.
הַצִּרְעָה. מִין שֶׁרֶץ הָעוֹף, שֶׁהָיְתָה זוֹרֶקֶת בָּהֶם מָרָה וּמְסָרַסְתָּן וּמְסַמְּאָה אֶת עֵינֵיהֶם (סוטה ל"ו ע"א) בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיוּ נִסְתָּרִין שָׁם.
פֶּן תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה. וַהֲלֹא אִם עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם אֵין מִתְיָרְאִין מִן הַחַיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְחַיַּת הַשָּׂדֶה הָשְׁלְמָה לָּךְ" (איוב ה,כג)? אֶלָּא גָּלוּי הָיָה לְפָנָיו שֶׁעֲתִידִין לַחֲטֹא (ספרי עקב נ).
וְהָמָם. נָקוּד קָמַץ כֻּלּוֹ, לְפִי שֶׁאֵין מֵ"ם אַחֲרוֹנָה מִן הַיְּסוֹד, וַהֲרֵי הוּא כְּמוֹ 'וְהָם אוֹתָם'. אֲבָל "וְהָמַם גִּלְגַּל עֶגְלָתוֹ" (ישעיהו כח,כח) – כֻּלּוֹ יְסוֹד, לְפִיכָךְ חֶצְיוֹ קָמַץ וְחֶצְיוֹ פַּתָּח, כִּשְׁאָר פֹּעַל שֶׁל שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת.
כָּל הַמִּצְוָה. כִּפְשׁוּטוֹ. וּמִדְרָשׁ אַגָּדָה: אִם הִתְחַלְתָּ בְּמִצְוָה – גְּמֹר אוֹתָהּ; שֶׁאֵינָהּ נִקְרֵאת אֶלָּא עַל שֵׁם הַגּוֹמְרָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם" (יהושע כד,לב). וַהֲלֹא מֹשֶׁה לְבַדּוֹ נִתְעַסֵּק בָּהֶם לְהַעֲלוֹתָם (שמות יג,יט)? אֶלָּא לְפִי שֶׁלֹּא הִסְפִּיק לְגָמְרָהּ, וּגְמָרוּהָ יִשְׂרָאֵל, נִקְרֵאת עַל שְׁמָם (מדרש תנחומא עקב ו).
הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָו. שֶׁלֹּא תְנַסֵּהוּ וְלֹא תְּהַרְהֵר אַחֲרָיו.
שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה. עַנְנֵי כָּבוֹד הָיוּ שָׁפִים בִּכְסוּתָם וּמְגַהֲצִים אוֹתָם כְּמִין כֵּלִים מְגֹהָצִים; וְאַף קְטַנֵּיהֶם, כְּמוֹ שֶׁהָיוּ גְדֵלִים הָיָה גָּדֵל לְבוּשָׁן עִמָּהֶם, כַּלְּבוּשׁ הַזֶּה שֶׁל חֹמֶט שֶׁגָּדֵל עִמּוֹ (שהש"ר ד,יא).
לֹא בָצֵקָה. לֹא נָפְחָה כְּבָצֵק, כְּדֶרֶךְ הוֹלְכֵי יָחֵף שֶׁרַגְלֵיהֶם נְפוּחוֹת.
זֵית שֶׁמֶן. זֵיתִים הָעוֹשִׂים שֶׁמֶן.