זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה. לְפִי שֶׁהַשָּׂטָן וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מוֹנִין אֶת יִשְׂרָאֵל, לוֹמַר: מָה הַמִּצְוָה הַזֹּאת? וּמַה טַּעַם יֵשׁ בָּהּ? לְפִיכָךְ כָּתַב בָּהּ 'חֻקָּה': גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי, אֵין לְךָ רְשׁוּת לְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ (מדרש תנחומא חקת ז).

וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ. לְעוֹלָם הִיא נִקְרֵאת עַל שִׁמְךָ, פָּרָה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר.

אֲדֻמָּה תְּמִימָה. שֶׁתְּהֵא תְּמִימָה בְּאַדְמִימוּת (ספרי קכג), שֶׁאִם הָיוּ בָּהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שְׁחוֹרוֹת – פְּסוּלָה (פרה פ"ב מ"ה).

תְּמִימָה. עַל שֵׁם יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיוּ תְּמִימִים וְנַעֲשׂוּ בּוֹ בַּעֲלֵי מוּמִין; תָּבֹא זוֹ וּתְכַפֵּר עֲלֵיהֶם, וְיַחְזְרוּ לְתַמּוּתָם.

לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל. כְּשֵׁם שֶׁפָּרְקוּ מֵעֲלֵיהֶם עֹל שָׁמַיִם.

אֶלְעָזָר. מִצְוָתָהּ בִּסְגָן (ספרי שם).

אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. חוּץ לְשָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת (יומא ס"ח ע"א).

וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו. זָר שׁוֹחֵט וְאֶלְעָזָר רוֹאֶה (ספרי שם; יומא מ"ב ע"א).

אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד. עוֹמֵד בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, וּמִתְכַּוֵּן וְרוֹאֶה פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל בִּשְׁעַת הַזָּאַת הַדָּם (ספרי שם; זבחים קה ב).

עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת. שְׁלֹשָׁה מִינִין הַלָּלוּ כְּנֶגֶד שְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ שֶׁנָּפְלוּ בָּעֵגֶל. וְאֶרֶז הוּא הַגָּבֹהַּ מִכָּל הָאִילָנוֹת, וְאֵזוֹב נָמוּךְ מִכֻּלָּם; סִימָן שֶׁהַגָּבֹהַּ שֶׁנִּתְגָּאָה וְחָטָא – יַשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ כְּאֵזוֹב וְתוֹלַעַת וְיִתְכַּפֵּר לוֹ.

אֶל הַמַּחֲנֶה. לְמַחֲנֵה שְׁכִינָה; שֶׁאֵין טָמֵא מְשֻׁלָּח חוּץ לִשְׁתֵּי מַחֲנוֹת, אֶלָּא זָב וּבַעַל קֶרִי וּמְצֹרָע (פסחים ס"ז ע"א).

וְטָמֵא הַכֹּהֵן עַד הָעָרֶב. סָרְסֵהוּ וְדָרְשֵׁהוּ, "וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְאַחַר יָבֹא אֶל הַמַּחֲנֶה".

וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים מְחַלְּקָהּ: אֶחָד נִתַּן בְּהַר הַמִּשְׁחָה, וְאֶחָד מִתְחַלֵּק לְכָל הַמִּשְׁמָרוֹת, וְאֶחָד נִתַּן בַּחֵיל (ספרי קכד; פרה פ"ג מי"א). זֶה שֶׁל מִשְׁמָרוֹת הָיָה [חוּץ לָעֲזָרָה][1], לִטֹּל מִמֶּנּוּ בְּנֵי הָעֲיָרוֹת וְכָל הַצְּרִיכִין לְהִטַּהֵר, וְזֶה שֶׁבְּהַר הַמִּשְׁחָה – כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים לְפָרוֹת אֲחֵרוֹת מְקַדְּשִׁין הֵימֶנּוּ, וְזֶה שֶׁבַּחֵיל – נָתוּן לְמִשְׁמֶרֶת מִגְּזֵרַת הַכָּתוּב, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְֹרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת" (תוספתא פרה פ"ג ה"ח).

לְמֵי נִדָּה. לְמֵי הַזָּיָה, כְּמוֹ: "וַיַּדּוּ אֶבֶן בִּי" (איכה ג,נג); "לְיַדּוֹת אֶת קַרְנוֹת הַגּוֹיִם" (זכריה ב,ד), לְשׁוֹן זְרִיקָה.

חַטָּאת הִוא. לְשׁוֹן חִטּוּי, כִּפְשׁוּטוֹ. וּלְפִי הִלְכוֹתָיו קְרָאָהּ הַכָּתוּב "חַטָּאת", לוֹמַר שֶׁהִיא כַּקָּדָשִׁים, לְהֵאָסֵר בַּהֲנָאָה (ספרי שם; מנחות נ"א ע"ב).

הוּא יִתְחַטָּא בוֹ. בְּאֵפֶר הַפָּרָה.

בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ. וְאֵיזֶה מֵת? שֶׁל נֶפֶשׁ הָאָדָם; לְהוֹצִיא נֶפֶשׁ בְּהֵמָה, שֶׁאֵין טֻמְאָתָהּ צְרִיכָה הַזָּאָה. דָּבָר אַחֵר: בְּנֶפֶשׁ, זוֹ רְבִיעִית דָּם (חולין דף ע"ב ע"א).

אֶת מִשְׁכַּן ה' טִמֵּא. אִם נִכְנַס לָעֲזָרָה, אֲפִלּוּ בִּטְבִילָה, בְּלֹא הַזָּאַת שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי.

עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁטָּבַל.

כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל. בְּעוֹד שֶׁהַמֵּת בְּתוֹכוֹ.

וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ. בִּכְלִי חֶרֶס הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁאֵין מְקַבֵּל טֻמְאָה מִגַּבּוֹ אֶלָּא מִתּוֹכוֹ. לְפִיכָךְ אִם אֵין מְגוּפַת צְמִידָתוֹ פְּתוּלָה עָלָיו יָפֶה בְּחִבּוּר – טָמֵא הוּא; הָא אִם יֵשׁ צָמִיד פָּתִיל עָלָיו, טָהוֹר. פָּתִיל – לְשׁוֹן מְחֻבָּר בִּלְשׁוֹן עֲרָבִי; וְכֵן: "נַפְתּוּלֵי אֱלהִים נִפְתַּלְתִי" (בראשית ל,ח), נִתְחַבַּרְתִּי עִם אֲחוֹתִי.

עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה. רַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ: לְרַבּוֹת גּוֹלֵל וְדוֹפֵק. וּפְשׁוּטוֹ: עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה, שֶׁאֵין שָׁם אֹהֶל, מְטַמֵּא הַמֵּת שָׁם בִּנְגִיעָה.