לֶךְ לְךָ. לְהַנָּאָתְךָ וּלְטוֹבָתְךָ, וְשָׁם אֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, כַּאן אִי אַתָּה זוֹכֶה לְבָנִים. וְעוֹד: שֶׁאוֹדִיעַ טִבְעֲךָ בָּעוֹלָם.

וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל. לְפִי שֶׁהַדֶּרֶךְ גּוֹרֶמֶת לִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים: מְמַעֶטֶת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וּמְמַעֶטֶת אֶת הַמָּמוֹן, וּמְמַעֶטֶת אֶת הַשֵּׁם. לְכָךְ הֻזְקַק לְשָׁלֹשׁ בְרָכוֹת הַלָּלוּ, שֶׁהִבְטִיחוֹ עַל הַבָּנִים וְעַל הַמָּמוֹן וְעַל הַשֵּׁם.

וַאֲבָרְכֶךָ. בְּמָמוֹן (בראשית רבה לט,יא).

וֶהְיֵה בְּרָכָה. הַבְּרָכוֹת נְתוּנוֹת בְּיָדְךָ. עַד עַכְשָׁו הָיוּ בְיָדִי: בֵּרַכְתִּי לְאָדָם וְנֹחַ, וּמֵעַכְשָׁו אַתָּה תְבָרֵךְ אֶת אֲשֶׁר תַּחְפּוֹץ (בראשית רבה לט,יא). דָּבָר אַחֵר: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל" – זֶה שֶׁאוֹמְרִים "אֱלֹהֵי אַבְרָהָם". "וַאֲבָרְכֶךָ" – זֶה שֶׁאוֹמְרִים "אֱלֹהֵי יִצְחָק". "וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ" – זֶה שֶׁאוֹמְרִים "אֱלֹהֵי יַעֲקֹב". יָכוֹל יִהְיוּ חוֹתְמִין בְּכֻלָּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וֶהְיֵה בְּרָכָה" – בְּךָ חוֹתְמִין וְלֹא בָהֶם (פסחים קי"ז ע"ב).

מֵאַרְצְךָ. וַהֲלֹא כְבָר יָצָא מִשָּׁם עִם אָבִיו וּבָא עַד חָרָן? אֶלָּא כָּךְ אָמַר לוֹ: הִתְרַחֵק עוֹד מִשָּׁם וְצֵא מִבֵּית אָבִיךָ.

אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. לֹא גִלָּה לוֹ הָאָרֶץ מִיָּד כְּדֵי לְחַבְּבָהּ בְּעֵינָיו, וְלָתֵת לוֹ שָׂכָר עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר. כַּיּוֹצֵא בוֹ (להלן כב,ב): "אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק". כַּיּוֹצֵא בוֹ (שם): "עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אוֹמַר אֵלֶיךָ". וְכַיּוֹצֵא בוֹ (יונה ג,ב): "וּקְרָא אֵלֶיהָ אֶת הַקְּרִיאָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דּוֹבֵר אֵלֶיךָ" (בראשית רבה לט,ט).

וְנִבְרְכוּ בְךָ. יֵשׁ אַגָּדוֹת רַבּוֹת, וְזֶהוּ פְּשׁוּטוֹ: אָדָם אוֹמֵר לִבְנוֹ "תְּהֵא כְּאַבְרָהָם", וְכֵן כָּל "וְנִבְרְכוּ בְךָ" שֶׁבַּמִּקְרָא. וְזֶה מוֹכִיחַ: "בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂימְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה" (להלן מח,כ).

אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן. שֶׁהִכְנִיסוּם תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה: אַבְרָהָם מְגַיֵּר אֶת הָאֲנָשִׁים, וְשָֹרָה מְגַיֶּרֶת הַנָּשִׁים. וּמַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאוּם (בראשית רבה לט,יד; שם פד,ד; סנהדרין צ"ט ע"ב). וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא: עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת שֶׁקָּנוּ לָהֶם, כְּמוֹ: "עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה" (להלן לא,א), "וְיִשְׂרָאֵל עוֹשֶׂה חָיִל" (במדבר כד,יח) – לְשׁוֹן קוֹנֶה וְכוֹנֵס.

וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ. נִכְנַס לְתוֹכָהּ.

עַד מְקוֹם שְׁכֶם. לְהִתְפַּלֵּל עַל בְּנֵי יַעֲקֹב, כְּשֶׁיָּבֹאוּ לְהִלָּחֵם בִּשְׁכֶם (בראשית רבה לט,טו).

אֵלוֹן מוֹרֶה. הוּא שְׁכֶם. הֶרְאָהוּ הַר גְּרִיזִים וְהַר עֵיבָל, שֶׁשָּׁם קִבְּלוּ יִשְׂרָאֵל שְׁבוּעַת הַתּוֹרָה (סוטה ל"ב ע"א).

וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ. הָיָה הוֹלֵךְ וְכוֹבֵשׁ אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִזַּרְעוֹ שֶׁל שֵׁם. שֶׁבְּחֶלְקוֹ שֶׁל שֵׁם נָפְלָה כְּשֶׁחִלֵּק נֹחַ אֶת הָאָרֶץ לְבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (להלן יד,יח): "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם". לְפִיכָךְ: "וַיֹּאמֶר אֶל אַבְרָם לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" (להלן פסוק ז) – עָתִיד אֲנִי לְהַחֲזִירָהּ לְבָנֶיךָ שֶׁהֵם מִזַּרְעוֹ שֶׁל שֵׁם.

וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ. עַל בְּשׂוֹרַת הַזֶּרַע וְעַל בְּשׂוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (בראשית רבה לט,טז).

וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם. אָהֳלוֹ.

מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל. בְּמִזְרָחָהּ שֶׁל בֵּית אֵל. נִמְצֵאת בֵּית אֵל בְּמַעֲרָבוֹ, הוּא שֶׁנֶּאֱמַר: "בֵּית אֵל מִיָּם".

אָהֳלֹה. "אָהֳלָהּ" כְּתִיב: בַּתְּחִלָּה נָטָה אֶת אֹהֶל אִשְׁתּוֹ, וְאַחַר כַּךְ אֶת שֶׁלּוֹ (בראשית רבה לט,טו).

וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ. נִתְנַבֵּא שֶׁעֲתִידִין בָּנָיו לְהִכָּשֵׁל שָׁם עַל עֲוֹן עָכָן, וְהִתְפַּלֵּל שָׁם עֲלֵיהֶם (בראשית רבה לט,טז).

הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ. לִפְרָקִים: יוֹשֵׁב כַּאן חֹדֶשׁ אוֹ יוֹתֵר, וְנוֹסֵעַ מִשָּׁם וְנוֹטֶה אָהֳלוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר. וְכָל מַסָּעָיו "הַנֶּגְבָּה": לָלֶכֶת לִדְרוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְהִיא לְצַד יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁהוּא בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה שֶׁנְּטָלוֹ בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהַר הַמּוֹרִיָּה שֶׁהִיא נַחֲלָתוֹ (בראשית רבה לט).

רָעָב בָּאָרֶץ. בְּאוֹתָהּ הָאָרֶץ לְבַדָּהּ, לְנַסּוֹתוֹ אִם יְהַרְהֵר אַחַר דְּבָרָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאָמַר לוֹ לָלֶכֶת אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן וְעַכְשָׁו מַשִּׂיאוֹ לָצֵאת מִמֶנָּה.

הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי. מִדְרַשׁ אַגָּדָה: עַד עַכְשָׁו לֹא הִכִּיר בָּהּ מִתּוֹךְ צְנִיעוּת שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם, וְעַכְשָׁו הִכִּיר בָּהּ עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה. דָּבָר אַחֵר: מִנְהַג הָעוֹלָם שֶׁעַל יְדֵי טוֹרַח הַדֶּרֶךְ אָדָם מִתְבַּזֶּה, וְזֹאת עָמְדָה בְּיָפְיָהּ (בראשית רבה מ,ד). וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא: "הִנֵּה נָא" – הִגִּיעַ הַשָּׁעָה שֶׁיֵּשׁ לִדְאוֹג עַל יָפְיֵךְ. "יָדַעְתִּי" זֶה יָמִים רַבִּים כִּי "יְפַת מַרְאֶה אָתְּ", וְעַכְשָׁו אָנוּ בָאִים בֵּין אֲנָשִׁים שְׁחוֹרִים וּמְכוֹעָרִים אֲחֵיהֶם שֶׁל כּוּשִׁים, וְלֹא הוּרְגְּלוּ בְאִשָּׁה יָפָה. וְדוֹמֶה לוֹ: "הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא" (להלן יט,ב).

לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ. יִתְּנוּ לִי מַתָּנוֹת.