וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה. וְהַתְרֵה בוֹ.
שִׁתִי. שׂוּמִי [שִׂימִי], שֶׁאָשִׁית אָנִי.
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה. וְהַתְרֵה בוֹ.
שִׁתִי. שׂוּמִי [שִׂימִי], שֶׁאָשִׁית אָנִי.
הִתְעַלַּלְתִּי. שִׂחַקְתִּי, כְּמוֹ: "כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי" (במדבר כב,כט), "הֲלֹא כַּאֲשֶׁר הִתְעוֹלֵל בָּהֶם" (שמ"א ו,ו) הָאָמוּר בְּמִצְרַיִם. וְאֵינוֹ לְשׁוֹן פּוֹעַל וּמַעֲלָלִים, שֶׁאִם כֵּן הָיָה לוֹ לִכְתּוֹב "עוֹלַלְתִּי", כְּמוֹ: "וְעוֹלֵל לָמוֹ כַּאֲשֶׁר עוֹלַלְתָּ לִי" (איכה א,כב), "אֲשֶׁר עוֹלַל לִי" (איכה א,יב).
לֵעָנֹת. כְּתַרְגּוּמוֹ: "לְאִתְכְּנָעָא". וְהוּא מִגִּזְרַת "עָנִי", מֵאַנְתָּ לִהְיוֹת עָנִי וְשָׁפָל מִפָּנָי.
אֶת עֵין הָאָרֶץ. אֶת מַרְאֵה הָאָרֶץ.
. וְלֹא יוּכַל הָרוֹאֶה לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ, וְלָשׁוֹן קְצָרָה דִּבֵּר.
הֲטֶרֶם תֵּדַע. הַעוֹד לֹא יָדַעְתָּ כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם.
וַיּוּשַׁב. הוּשְׁבוּ על יְדֵי שָׁלִיחַ, שֶׁשָּׁלְחוּ אַחֲרֵיהֶם וֶהֱשִׁיבוּם אֶל פַּרְעֹה.
כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם.... אַף כִּי אֲשַׁלַּח גַּם אֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר כַּאֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם.
רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם. כְּתַרְגּוּמוֹ ("חֲזוֹ אֲרֵי בִּישָׁא אַתּוּן סְבִירִין לְמֶעֱבַד לֵית קֳבֵיל אַפֵּיכוֹן לְאִסְתְּחָרָא"). וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה שָׁמַעְתִּי: כּוֹכָב אֶחָד יֵשׁ שֶׁשְּׁמוֹ רָעָה. אָמַר לָהֶם פַּרְעֹה: רוֹאֶה אֲנִי בָּאִיצְטַגְנִינוּת שֶׁלִּי אוֹתוֹ כוֹכָב עוֹלֶה לִקְרַאתְכֶם בַּמִּדְבָּר, וְהוּא סִימָן דָּם וַהֲרִיגָה. וּכְשֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בָּעֵגֶל וּבִקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָרְגָם, אָמַר מֹשֶׁה בִּתְפִלָּתוֹ: "לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם" (להלן לב,יב) – זוֹ הִיא שֶׁאָמַר לָהֶם "רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם"! מִיָּד: "וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה" (להלן לב,יד), וְהָפַךְ אֶת הַדָּם לְדַם מִילָה, שֶׁמָּל יְהוֹשֻׁעַ אוֹתָם. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם מֵעֲלֵיכֶם" (יהושע ה,ט), שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים לָכֶם: דָּם אָנוּ רוֹאִין עֲלֵיכֶם בַּמִּדְבָּר.
לֹא כֵן. כַּאֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לְהוֹלִיךְ הַטַּף עִמָּכֶם, אֶלָּא לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת ה'.
כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים. כִּי אוֹתָהּ בִּקַּשְׁתֶּם עַד הֵנָּה: "נִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינוּ" (לעיל ה,ח), וְאֵין דֶּרֶךְ הַטַּף לִזְבּוֹחַ.
וַיְגָרֶשׁ אוֹתָם. הֲרֵי זֶה לָשׁוֹן קָצָר, וְלֹא פֵרַשׁ מִי הַמְגָרֵשׁ.